משלחת רבין היקרה,
תם ולא נשלם המסע שלנו לפולין. מסע שכלל הכנה ארוכה ומפורטת בבית הספר ושיאו היה על אדמת פולין. מסע שבעיני רבים הינו אחת ההתמודדויות המשמעותיות ביותר שחווה תלמיד במהלך שנותיו בתיכון.
נפלה בידי הזכות להוביל אתכם למסע המיוחד הזה. משלבי ההכנה – אליה נכנסתם מלאי שאלות, חששות, תהיות. במהלכו פגשתם בסיפור ההיסטורי הגדול ובתוכו בסיפורים האישיים. והמשכתם לשאול, לחשוב ולברר.
במהלך המסע צחקנו, בכינו, קיטרנו על הקור, דברנו, שתקנו, כעסנו וניסינו להבין.
ביחד חווינו רגע שיא באוושוויץ, עת נודע לנו שגלעד שליט עבר לידיים ישראליות. רגע בו הוארה בזרקור הייחודיות של החברה הישראלית, שאנו חלק ממנה. החברה, שאנחנו מרבים לקטר עליה. החברה המורכבת מכל אותם אנשים שלא נחו ולא שקטו עד שראו את גלעד שב לחיק הוריו. ולא יכולנו שלא להזיל דמעה ולשיר "כי כולנו ריקמה אנושית אחת חיה...".
כאמור, מסענו היה בעקבות האדם. ראינו לאילו תחתיות שאול הוא יכול להגיע, כמה שפל, נבזה ונאלח הוא יכול להיות ובאיזו צדקנות הוא יכול לעטוף שפלות זו, ראינו, כאבנו ולא הצלחנו להבין... מנגד קבלנו לאורך כל הדרך תזכורות שאפשר גם אחרת. שאפשר לבחור בטוב. נראה לי שלא מקרה הוא, שאתמול קבלתי את המצגת על חסידת אומות העולם- אירנה סנדלר המצ"ב.
תודה לכם על שהייתם כאלה מקסימים, על שבכל מקום ומפגש עם אנשים, גרמתם לי להיות גאה בעובדה שאתם תלמידי . על שהייתם רגישים, חמים וטובים!!! רוצה להודות גם לצוות המדהים שלנו לאשירה, לגיל, לאסנת ולשי שהיו שם בשבילכם בכל מאודם, ברגישות, בחום, במקצועיות ועם הרבה אהבה שכל כך הייתם זקוקים לה. אני רוצה להודות גם למדריכים מודי וחיים, שחיו את ההסברים והצליחו בדרך מופלאה להכניס אותנו לתקופה, כדי שאולי נבין קצת יותר את גודל האבדון, גודל הטרגדיה ואת גודל הזוועות שנעשו שם על אדמת פולין.
תודה לקורין הרופאה , לגיא הקבט ולהורים המקסימים: שי, אייל, תמר, שלומית ודודי. בנוכחותכם ובהשתתפותכם עימנו תרמתם המון והיה לנו מאד נעים במחיצתכם.
עכשיו הזמן להתחיל לעבד ולנסות לעכל. אתם מוזמנים לחזור לעבודות שהכנתם לפני המסע. במהלך השבוע הבא תקבלו את הפורמט בו אנחנו מבקשים להעלות אותן לפינת הזיכרון עליה דברנו וכן את תוכנית ההמשך.
כמו כן, אעבור על התמונות, אמיין ואעלה אותן לפי ימים לפייסבוק. בכלל זה המקום לומר תודה מיוחדת לאסנת על פתיחת וניהול הבלוג. הבלוג ימשיך להיות במה פתוחה למחשבה ולשיח , ואילו עמוד הפייסבוק ישמש להעלאת תמונות ולשיתוף של כולנו כך שהנכם מוזמנים לכתוב, להפנות חברים והורים וכן לשתף בתמונות שצולמו על ידיכם.
כמו אחרי כל מסע, אני רוצה לסיים בציטוט מתוך דבריה של דוניה רוזן , ניצולת שואה, לימים מנהלת המחלקה לחסידי אומות העולם, שכתבה בהיותה ילדה בשנת 1945 בפולין: "...רוצה אני שתקימו לנו יד – מצבה שתגיע עד השמים, ציון שיראה העולם כולו – פסל לא משיש ולא מאבן, אלא ממעשים טובים, כי מאמינה אני באמונה שלמה, שרק מצבה כזו עשויה להבטיח לכם ולילדכם עתיד טוב יותר ואז לא ישוב אותו רשע שהשתלט על העולם והפך את החיים לגיהינום".
אוהבת אתכם,
יעל
