אני עומדת על האדמה בה ניסו להשמיד את עמי, על האדמה בה רצחו, השמידו , חנקו, שרפו והתעללו בבני עמי.
אני עומדת, פוסעת , דורכת, צועדת ובעיקר- חיה ונושמת באדמה בה המטרה של הנאצים הייתה שאני לא אנשום ולא אחיה. לא אני ולא אף יהודי ברחבי העולם כולו.
אני ההוכחה לכך שניצחנו, שלמרות כל מה שהעם היהודי עבר באלפיים שנות גלות – אני פה והנאצים לא.
אני חיה ונושמת במקום בו רצחו את עמי.
היום זה היום האחרון למסע בפולין, ואני יודעת שאני לעולם לא אצליח להבין את מה שנעשה פה, ראיתי, חוויתי, הרגשתי, ובכל זאת, לא הצלחתי להבין איך אפשר, איך אפשר לרצוח תינוק, איך אפשר להכות אדם למוות , איך אפשר לירות לאדם בראש בלי לחשוב פעמיים. איך אפשר ? רק בגלל היותו יהודי?.
המסע התחיל בשמונה ימים בפולין והוא לא ייגמר לעולם, לנו נותר לזכור, להמשיך ולשמוע סיפורים ולשמר את כולם, לזכור ולהעביר הלאה לדורות הבאים, כי נדרנו לזכור הכול, לזכור ודבר לא לשכוח.
שחר שלטון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה