"סיפור כיסוי"
הגענו לורשה. מסתכלת על העיר הכל כך יפה הזאת, כל כך מודרנית וכל כך מתחדשת ומתפתחת ואז זה מכה בי – כמעט ואין זכר בעיר לאירועי השואה והרצח שאירעו בה. הרוב המוחץ של הבתים הוא בן פחות מ-70 שנה, הכל חדש. הבנתי פתאום שהעיר ורשה שעליה נרצחו בני עמי והעיר ורשה שאני צועדת עליה הן שונות מכל בחינה. אז אין פלא שאני לא מצליחה להתחבר כל כך בקלות. אני מסתכלת בשעון כדי לבדוק עוד כמה זמן נשאר עד ההגעה למלון ואני מרגישה רגשות אשמה ענקיים, להם לא הייתה האפשרות הזאת להסתכל בשעון בידיעה שעוד 3-4 שעות הם יגיעו למלון עם מים חמים, אוכל ומיטות נוחות.
אחרי זמן חופשי בעיר העתיקה ואחרי הקניות אנחנו מתחילים את סיפור הגבורה בעיר. הסיפור שידוע לכולם על מרד גטו ורשה. הנאצים היו אנושיים, איך אחרת אפשר להסביר את העובדה שהם מתו שם בידי המורדים, הם פחדו, הם ברחו – הם הפעילו שיקול דעת. מכונות לא מפעילות שיקול דעת, מכונות לא נסוגות, אם אומרים להן לתקוף הן הורגות, אם אומרים להן להילחם עד שייהרסו הן מבצעות זאת בלי לחשוב. הנאצים חשבו. זאת הייתה אשמתם, התירוץ של "קיבלנו הוראות מגבוה" לא תופס יותר. "גבוה" לא היה מצווה עליהם לברוח מיהודים. תפסתי אתכם על חם.
ואז נשאלת השאלה "אם הם הפעילו את החשיבה שלהם, מדוע הם לא עשו זאת הרבה לפני?" או לחילופין " איך הם נתנו לשטיפת המוח הזאת להתקיים/ לאיזה פנאט לנתב אותם כמו בובות על חוט על מנת להשמיד עם" ?!?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה