היום היינו בטרבלינקה. זה לא מקום שכולנו שמענו עליו.. בטח שלא הזכרנו אותו כמחנה השמדה נוראי , אולי זה לא היה המחנה הכי גדול, הכי מרכזי , אך זה בהחלט היה מחנה מפחיד, אלים ובעל סיכויים אפסיים לשרידה בו.
היום האחרון למסע היום היה לי קצת שונה מהרגיל, היום עמדתי מנגד. הייתי רחוקה משאר הקבוצה, אך עדין הייתי מסוגלת לשמוע את מודי , שמעתי והקשבתי לכול מילה שהוא אמר, זה ריתק, זה שיתק , תפס וחנק אותי כמו שאף מחנה לא עשה. מודי אמר שאם נצא מהמסע הזה בלי לקחת את טרבלינקה המסע היה לחינם.. אז אני לקחתי את טרבלינקה, לקחתי את טרבלינקה לזכרון, למחשבה, ללב ולנפש.
כול המסע לא התרגשתי והתחברתי כמו שהיה לי בטרבלינקה . מודי השמיע שיר על טרבלינקה, כול הקבוצה עמדה במעגל, הצטרפתי . וכאשר כולנו מחובקים , מחוברים הרגשתי איך אנחנו מתחברים , עם עצמנו ועם הנשמות שנרצחו ביד קרה ואדישה בטרבנלינקה . אני יודעת שבכי הוא לא מד להתרגשות אך היום בשונה משאר כול הימים במסע , בכיתי . זה לא קרה באושוויץ, במיידניק , בקברי אחים, באף מקום זה לא קרה, זה לא אומר שהמקומות האלו לא היו מרגשים , אבל פה פשוט לא יכולתי לעצור את עצמי, אך אולי זה פשוט הבכי שנדחק במשך כול המסע , ופשוט פרץ החוצה, אך בכל זאת בטרבלינקה בכיתי , ולא באף מקום אחר.
טרבלינקה בשונה משאר מחנות ההשמדה, אין צריפים משוחזרים, אין תאי גזים לראות, אין מסילות רכבת, אין דבר לראות , אין דבר הממחיש את המחנה, את הכאב, את העצב. ואולי זה מה שהופך את המקום למאוד מיוחד ומרגש בצורה יוצאת דופן. שי ציין שזה מה שיהיה, שבאושוויץ יהיה הרבה מה לראות אך כול יום, כול אתר זה יפחת וההמחשה תעלם, ולבסוף בטרבלינקה לא יהיה דבר חוץ מאנדרטה , וזה מה שיעצים לנו את המסע, ויעצים את כוח המסע ואת ההשפעה של טרבלינקה על המסע. והוא צדק. הכלום הזה שיש , השום דבר שיש לראות , זה מה שמעניק למקום תחושה יוצאת דופן, תחושה הרבה יותר חזקה, יותר מעמיקה וחודרת לנפש.
היום היינו בטרבלינקה. מחנה ההשמדה הנוראי ביותר שקיים בכול פולין שבו נרצחו 900,000 אלף יהודים בלבד, בפחות משנה.
היום היינו טרבלינקה , מחנה ההשמדה הנורא ביותר שקיים בכול פולין , שבו נרצחו ביום אחד, אחד 17,200 אלף יהודים בלבד. 17,200 איש,נרצחו,ביום אחד.
ת.נ.צ.ב.ה.
טרבלינקה, המקום שלא הכרתי, היום נחרט בזכרוני לעד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה