יום שלישי 18.10 : קמים ברבע ל6 בבוקר יום עמוס לפנינו.
אחרי ארוחת בוקר משביעה נוסעים לאושוויץ 1 .
מנסים להתחבר למבנים ולגדרות, להתרגש ממה שנותר אבל בעצם זה לא הרבה ואפילו מעט מאוד ממה שהיה שם אז.
רבים באים עם ציפיות מעצמם וציפיות שיש מהבית והחברים שאת אושוויץ צריך לחוות, להתרגש ומאושוויץ צריך להצטמרר מה לשרוב לא מצליח. לאט לאט שנכנסים לבלוקים עצמם וצופים בערמות שיער, הרי נעליים, כמויות של סירים וכלי מטבח ומוסיפים להם את הכמות המשקפיים שנמצאת בכניסה מבינים שהיו שם אנשים, אבל עדיין אני לפחות יוצא משם בתחושה של סיור לימודי ולומד על סיפור שקרה אבל לא מרגיש אותו.
נוסעים 5 דקות לאושוויץ 2 (בירקנאו) ושם בשטח ההענק איפה שהושמדו אלפים כל יום אין זכר לזוועות וקרבה לאנשים עצמם כמו בשהיו בתוך הבלוקים עם המוצגים באשווויץ1.
[בשיחה הקבוצתית הרבה דיברו על העניין שעדיין הם לא מצטמררים ומרגישים שונה, שזה בא בחלקים קטנים בעיקר בסיפורי עדות שמודי מספר לנו, בדברים המוחשיים יותר...]
ואז מסיימים את הסיור ומתחיל הטקס "לכל איש יש שם"
בטקס הזה הבנת שאילו הם אנשים, ולכל איש יש שם משלו וסיפור מאחורי השם, הטקס ריגש את כולנו. אנשים קפאו, התרגשו, הצטמררו וקלטנו מעט מהזוועות. בטקס שמתקרבת תלמידה ומניחה ורד ואיתו שלט עם שם של אדם התחלת לחבר עליו מוצגים מהיום- מעט מערימת השיער,חיברת לו זוג נעליים עם זוג משקפיים וראית בן אדם.
מקווה להתרגש ולחוות הרבה במסע כי בשביל זה אני פה. טאי קטוק.
נ.ב עיקרי- בכניסה לאושוויץ להתכנס בעיגול ולשמוע באוזניות שמודי חיבר עליהם את הנגן מוסיקה שלו שיר ישראלי על החייל הישראלי גלעד שליט ובחיבוק גדול כולם שמחים ומתרגשים מכך שנודע לנו שהוא בידיים ישראליות!!
נ.ב נוסף- מד טמפרטורה: מקלחת-40, יוצא מהמקלחת-25 יורד ללובי המלון-15 יוצא לאוטובוס בבוקר -(-3) ובתוכו עדיין (-3)
אחרי ארוחת בוקר משביעה נוסעים לאושוויץ 1 .
מנסים להתחבר למבנים ולגדרות, להתרגש ממה שנותר אבל בעצם זה לא הרבה ואפילו מעט מאוד ממה שהיה שם אז.
רבים באים עם ציפיות מעצמם וציפיות שיש מהבית והחברים שאת אושוויץ צריך לחוות, להתרגש ומאושוויץ צריך להצטמרר מה לשרוב לא מצליח. לאט לאט שנכנסים לבלוקים עצמם וצופים בערמות שיער, הרי נעליים, כמויות של סירים וכלי מטבח ומוסיפים להם את הכמות המשקפיים שנמצאת בכניסה מבינים שהיו שם אנשים, אבל עדיין אני לפחות יוצא משם בתחושה של סיור לימודי ולומד על סיפור שקרה אבל לא מרגיש אותו.
נוסעים 5 דקות לאושוויץ 2 (בירקנאו) ושם בשטח ההענק איפה שהושמדו אלפים כל יום אין זכר לזוועות וקרבה לאנשים עצמם כמו בשהיו בתוך הבלוקים עם המוצגים באשווויץ1.
[בשיחה הקבוצתית הרבה דיברו על העניין שעדיין הם לא מצטמררים ומרגישים שונה, שזה בא בחלקים קטנים בעיקר בסיפורי עדות שמודי מספר לנו, בדברים המוחשיים יותר...]
ואז מסיימים את הסיור ומתחיל הטקס "לכל איש יש שם"
בטקס הזה הבנת שאילו הם אנשים, ולכל איש יש שם משלו וסיפור מאחורי השם, הטקס ריגש את כולנו. אנשים קפאו, התרגשו, הצטמררו וקלטנו מעט מהזוועות. בטקס שמתקרבת תלמידה ומניחה ורד ואיתו שלט עם שם של אדם התחלת לחבר עליו מוצגים מהיום- מעט מערימת השיער,חיברת לו זוג נעליים עם זוג משקפיים וראית בן אדם.
מקווה להתרגש ולחוות הרבה במסע כי בשביל זה אני פה. טאי קטוק.
נ.ב עיקרי- בכניסה לאושוויץ להתכנס בעיגול ולשמוע באוזניות שמודי חיבר עליהם את הנגן מוסיקה שלו שיר ישראלי על החייל הישראלי גלעד שליט ובחיבוק גדול כולם שמחים ומתרגשים מכך שנודע לנו שהוא בידיים ישראליות!!
נ.ב נוסף- מד טמפרטורה: מקלחת-40, יוצא מהמקלחת-25 יורד ללובי המלון-15 יוצא לאוטובוס בבוקר -(-3) ובתוכו עדיין (-3)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה