2011\10\23
המשלחת לפולין
לקבוצה הכי מדהימה בעולם,
לפני כחודשיים נפגשנו בפעם הראשונה כקבוצה במסגרת הסמינרים של המסע לפולין. את רובכם אני לא הכרתי, אך עם הזמן היינו אף חברים טובים! בהתחלה, אני מודה, חשבתי שנפלתי על קבוצה שהיא לא להיט, בלשון המעטה, אך אט אט הבנתי שאתם אחת הקבוצות אם לא – ה .
התחלנו את המסע עם חששות רבים, אך עם העזרה שנתנו אחד לשני הצלחנו להתמודד עם הרגעים הכי קשים.
אני באתי לפולין בעקבות הרצון לגלות מחדש את שורשי הפולנים ומחלקם גם היהודיים.
אני חושב שאחד מהרגעים הכי קשים שעברנו, הוא בין היתר קבלת המכתבים מהבית. ראיתי איך כולם בכו והתרגשו, אפילו יותר מרגעים במסע עצמו. אני מודה, גם אני הזלתי דמעות. הדמעות שלי התחלקו מכאבם לשתיים. מהמכתב שאמי כתבה לי ומסבתא שלי. אני איבדתי את סבתא שלי לפני חודש וחצי, כשהיא נפטרה מסרטן. את המסע הזה, בין היתר, עשיתי בשבילה, כי אני יודע שהיא לא הייתה רוצה שאני אוותר על מסע שכזה, למרות שאני כן העדפתי.
לסיכום, הייתם קבוצה אחת מדהימה ולא הייתי מחליף אתכם בעד שום דבר בעולם! חיזקתם אותי אישית ברגעים הכי קשים שעברנו פה וצחקנו ברגעים הכי טובים! עכשיו, כל אחד הולך לדרכו ועוד מעט אנו נפרדים והולכים לצבא. אני מקווה שאף אחד לא ישכח את מסע זה, כי "לעם בלי היסטוריה – אין עתיד!". אני חושב שהמסע הזה היה שווה כל שקל שהוצאנו מכיסינו גם אם לחלקינו זה היה קשה, ואני יודע שהיה קשה.
אני מקווה שלא נשכח מה שראינו במסע, כי אנו לא יודעים אם כבר מחר יישאר דבר ממה שראינו. גם תפקידינו הוא להעביר את מה שראינו הלאה, וזהו לא רק תפקידם של ניצולי השואה, אשר הולכים ומתמעטים.
מקווה שלא נשכח בחיים את המסע הזה, שהוא ייחרט לנו בזיכרון ושהיה לנו מסע משמעותי!
אסור לנו לשכוח ש"כולנו רקמה אנושית אחד חיה" !
שמרו על קשר.
אוהב אתכם,
להב רוזנברג.
- הקבוצה של אשירה -
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה