יום שישי, 21.10.11
התחלנו את היום במחנה מאידנק שבלובלין. הגענו לשם קרוב לשעה 8 וחצי. כשהגענו, ראינו המון בתים יפים ולאחר כמה דקות הבחנו שהגענו למחנה. מה שמפריד בין הבתים למחנה היא רק גדר תיל קטנה. ירדנו מהאוטובוס ובחוץ היו קרוב לאפס מעלות, אולי אפילו פחות, דיי קפאנו מקור..
התקדמנו לכיוון האנדרטה. אנדרטה ענקית שאי אפשר שלא להבחין בה.
אחר כך עמדנו ליד בית לבן ששימש כבית מגורים זמני למפקדי המחנה. התקדמנו לצריפים, צריפים חומים עשויים עץ.
בצריף הראשון היה חדר ההחלפה ששימש לגזירת שערות האסירים ובחדר ליד היה רחצה וחיטוי כדי שהאסירים החדשים לא ידביקו אחרים במחלות וכינים. בהמשך הצריף היה בונקר תאי הגזים. זה היה חדר גדול, אפור שהיה בו רק חור אחד מהתקרה שממנו יצא גז הצקלון B. לחדר תאי הגזים הייתה דלת פלדה עם עינית כדי שהמפקדים יוכלו להסתכל על האנשים מתים, לאט לאט.
ליד תאי הגזים הייתה שורה ארוכה של צריפים ששימשו בעבר, בזמן המלחמה לאחסון הרכוש שנלקח מהאסירים.
בצריף הבא היו מדי האסירים, הנעליים, הצלחות שהאסירים קיבלו עם הגעתם למחנה והסיר שממנו מזגו את המרק לאסירים.
אחר כך הגענו לשדות האסירים בו הם למעשה שהו בלילה. היו שם צריפים עם מיטות, אם אפשר לקרוא להן ככה. מיטות בנות שלוש קומות שבכל קומה ישנו כמה אנשים. בצריף אחר היה דגם של המחנה, "מבט על".
יצאנו מהשדות והגענו למבנים של המשרפות. בכניסה היה האולם ששימש את אחסנת הגופות וגם הוצאה להורג בירייה. בחדר ישנו ארון קבורה שעדיין נמצאים בו חלקי גופות שלא נשרפו בקרמטוריום. בחדר אחר עשו חיפוש על הגופות כדי למצוא דברי ערך כמו שיני זהב.
בבניין הקרמטוריום נבנה משרד וחדר אמבטיה שבו שהה מנהל הקרמטוריום. לחדר זה הזמין מנהל את חבריו כדי לשתות אלכוהול וליהנות בזמן שבאותו חדר נשרפו גופות יהודים.
ראינו את התנורים והיה לנו ממש קשה להסתכל עליהם, עברה בנו צמרמורת. לא ייתכן שזה אפשרי, כל כך הרבה אכזריות.. לא נתפס.
יצאנו מבניין הקרמטוריום ודיברנו על התפילות האישיות של כל בן אדם. מודי המדריך השמיע לנו את השיר שהוא אימץ בתור התפילה שלו, "כשהלב בוכה". הרוב שרו והיה מרגש.
לאחר מכן הלכנו לאנדרטה שהיא כיפת ברזל ענקית. בתוך הכיפה היה אפר. אפר של אנשים. בזמן המלחמה החיילים הנאצים לקחו את כל האפר משריפת הגופות ושמו אותה בערימה אחת גדולה. ערימה זו הפכה לאנדרטה לזכר כל הנרצחים.
בזמן הסיור במחנה מודי המדריך סיפר לנו על אלינה, אישה גדולה-קטנה שסיפורה ליווה אותנו במהלך כל הסיור. הוא סיפר לנו שבנה של אלינה כתב לה שיר על רצונה להישאר בפולין בזמן קידום מכירת הספר שלה. השיר הוא אפר ואבק שנכתב על ידי יעקב גלעד.
הקבוצה של שי עשתה את הטקס הפעם. הטקס היה מרגש, בחירת השירים הייתה טובה מאוד.
הסיור במחנה היה קשה. קשה לתפוס את כל מה שקרה. זה לא הגיוני, לא נתפס. קשה לנו גם להבין את האנשים שגרים בבתים שצמודים למחנה שכשהם פותחים בבוקר את החלום הם רואים את המקום הזוועתי הזה. איך אפשר לגור במקום כזה? מקום עם כל כך הרבה כאב. מקום שאנשים מתו בו.
לאחר שנגמר הטקס והאצבעות הספיקו כבר לנשור לנו, עלינו על האוטובוסים לכיוון ישיבת חכמי לובלין.
הגענו לישיבה הישר לחדר האוכל. אכלנו סנדוויצ'ים, חלקם עם טונה וחלקם עם גבינה צהובה. שתינו קולה ואכלנו לקינוח ופלה פולנית. חיים קרא לנו כדי להתכנס בכיסאות, הוא הרצה לנו על הישיבה ועל הקהילה היהודית הגדולה שהייתה קיימת במקום. צילמנו המון תמונות והתרשמנו ממראה המקום.
אחר כך התכנסנו לצוותים ודנו במה שעבר עלינו עד כה. שמענו את השיר אפר ואבק וכל אחד סיפר את התחושות שלו לאחר שהוא סייר במחנה. דיברנו גם על החיילים הנאצים, אם הם צריכים להיות אנשים שונים מאתנו כדי לבצע את המעשים הזוועתיים האלו.
זה היה יום קשה אך מזל שיש לנו את החברים כדי שנוכל לבכות להם ושהם יהיו הכתף התומכת שלנו.
עלינו לאוטובוס ונסענו כשלוש שעות לבית המלון בוארשה. לאחר שהתמקמנו, התקלחנו וניסינו לעקל את היום הקשה שעבר עלינו ירדנו לחדר האוכל והתחלנו בטקס קבלת השבת. הקבוצה של שי הייתה אחראית על הטקס, היה משעשע. הם הכינו הצגה על הסיפור חנל'ה ושמלת השבת ויובל סיפר על פרשת השבוע שכללה את קין והבל עם התייחסות לשובו של גלעד שליט לביתו. לאחר הדלקת הנרות והקידוש על היין נכנסו הוריה של נוי אביב בהפתעה לכבוד יום הולדתה ה-18. כולנו היינו בשוק ושרנו לכבודה שירי יום הולדת.
התחלנו לאכול, חלקם התחילו לדבר על הגעגועים הביתה ויעל אמרה שלכולנו יש הפתעה, כולנו קיבלנו מכתבים מהבית. היה מרגש, חלקם בכו וחלקם לא. קיבלנו מכתבים מלווים בתמונות ושוקולדים, בנוסף קיבלנו מכתבים מהמחנכות.
אחרי קבלת השבת קינחנו את היום עם חזרות לטקס שאנחנו מכינים לטרבלינקה (:
אור בר-אברהם ואביה חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה