" בשבילו נפשך נשמרת, הרי קרובה היא השעה עד ששדוד בזרועותייך יפול בסוף הדרך כשישובו לגבולם".
במפגש ההכנה האחרון, כאשר ישבנו לבנות את הקבלת שבת הכנסנו תפילה לחזרתו של גלעד שליט. אתם מבינים, מי יכל לנחש שברגעים ההם ממש נסגרה עסקה להחזרתו לאחר 5 וחצי שנים ארוכות מידי. מי יכל לנחש שביום ההיסטורי של חזרתו לארץ נבקר במחנה ההשמדה אושוויץ שבו ושבכמותו היו שבויים במשך שנים רבים מבני עמנו, שבויים בגופם, בנפשם, ללא יכולת להגן על עצמם ואף ללא סיבה להאמין שמישהו יבוא ויציל אותם, שמישהו יראה בהם חלק מעצמו ואם הם יאבדו חלק ממנו יאבד גם. דווקא שם, במקום הארור הזה בעוד אנו עומדים חבוקים ומחזיקים בגאווה את דגל המדינה שלנו, מדינת ישראל, התבשרנו כי הוא בא הביתה. אתם מבינים, באותו הרגע ראיתי מולי כ- 100 לבבות בערך פועמים לשניה אחת באותו הקצב, מרגישים לרגע את אותה צמרמורת, אותה תחושה שעולה במעלה הגרון. אז כן, היו בעד העסקה והיו נגד העסקה, אך באותו הרגע אני מרשה לעצמי לומר שכולם הרגישו חלק ממשהו גדול הרבה יותר ולמשהו הזה קוראים מדינה. אותה המדינה שהיתה כל כך חסרה לבני עמנו השבויים והנרצחים בהמוניהם על האדמה בה עמדנו.
גלעד נפל בשבי בהיותו חייל בצבא ההגנה לישראל ומדינתו דאגה לו, העם היושב בטוח במדינתו דאג לו, דאג להחזירו הביתה, אל חיק משפחתו, אל הוריו אביבה ונעם ואל אחיו ואחותו. הלוואי והתאקלמותו חזרה בארץ תעבור בקלות, שיחזור אל מסלול חיים נורמלי, שיצליח לא לתת לשנות השבי הנורא לנהל את חייו. גלעד, שא ברכה עמוקה וכנה מכולנו וחזור למדינה בה חיים את החיים כמו שהם, עצב ושמחה, אך העיקר שהיא המדינה שלך, ושלנו. בה אתה חופשי, ואנחנו חופשיים.
אמא שלי אמרה לי בטלפון " איזה חזק הוא נראה בחדשות" ואני אומרת רק דבר אחד, תודה לך גלעד שהיית חזק.
הקטע אשר הקראתי בקבלת שבת במקום תפילה לחזרתו של גלעד שליט מהשבי.
ענת שניידר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה