עדכון של יומיים

בוקר יום שישי טוב ונפלא לכולם

אמש לא עלה בידי לכתוב בבלוג מכמה סיבות. ראשית – אין אינטרנט בכל החדרים, ואחד מהם הוא חדרי, כך שלא יכולתי להעלות דיווח באמצע הלילה. שנית, הגענו ללובלין אחרי 20:30 אחרי יום ארוך ומתיש שהחל בשעה 6 בבוקר, לחדרי נכנסתי בערך בחצות, אז תסלחו לי על הפספוס.

ודאי תהיתם מדוע לא כתבתי שום דיווח ביומיים האחרונים. ובכן, ביום שלישי, כאשר ביקרנו באושוויץ, העליתי את הרעיון שהתלמידים יכתבו את החוויות שהם חווים במילותיהם ומאז אני משדלת ומשכנעת את חברי המשלחת הצעירים להגיע ולכתוב את חוויותיהם מהיום שחלף. ביום שלישי קראתם את דבריהם של ליאור, גל וטאי. אתמול כתב ליעד על החוויות מהיום האחרון שלנו בקראקוב, והיום מספר תלמידים הגיעו אלי במהלך היום ואמרו שהם מאד רוצים לכתוב בבלוג, והזמנתי אותם לחדרי, אך כפי שכבר ציינתי – היום היה ארוך ומייגע ולכן הם גם עייפים ולא הגיעו.

מילים אלה נכתבות באמצע הלילה, כאשר אני בטוחה שאתם כבר ישנים, אך אפרסם אותו רק בבוקר כאשר נתארגן ליציאה בתקוה שיש WIFI בלובי המלון ואוכל לשלוח את הפרסום משם.

אז ככה – אתמול היה יום הפוגה, מעין נשימת רווחה בין ימים קשים. התחלנו את הבוקר בביקור בבית העלמין הבריטי בקראקוב. מסתבר שלצבא הבריטי יש בתי עלמין שפזורים בכל רחבי העולם כי הם קוברים את חייליהם במקום נפלם. בית הקברות הזה מיוחד משום שיש בו 13 קברים של חיילים יהודיים, ישראלים ציונים חברי הבריגדה היהודית. חלקם ברחו מפולין כדי לעלות לארץ ישראל וחזרו אליה בתור חיילים של הצבא הבריטי ושם גם נפלו. כיבדנו את זכרם בתפילת יזכור, הנחנו פרח ודגל ישראל על קברם וחלקנו להם כבוד.

משם חצינו את הכביש לבית העלמין הגדול והישן שבו קבור חסיד אומות עולם טדאוס פנקביץ'. לאדם זה היה בית מרקחת בגטו היהודי בקראקוב וכאשר נבנו קירות הגטו הציעו לו השלטונות לעבור ולנהל בית מרקחת שהיה של יהודים מחוץ לגטו אך הוא סירב ונשאר במקומו. שם הוא המשיך לספק תרופות ועזרה גם למי שלא יכול היה לשלם ועזר ליהודים רבים במהלך שנות קיום הגטו. מספר שנים לאחר המלחמה הוא תרם את בית המרקחת שלו והמקום הפך למוזיאון. המקום יושב ממש על כיכר השילוחים של קראקוב – האומשלגפלץ. בכיכר ישבנו וקיבלנו הסבר על גטו קראקוב, שרבים לא יודעים על כך שהוא היה הגטו הראשון שארגן מרד עוד לפני שבגטו ורשה התחילו לאסוף נשק. היתה קבוצת צעירים בני תנועות הנוער שארגנו פעולות שונות נגד הנאצים, בחלקם הצליחו וכפי שמפקדם אמר: אנחנו עושים זאת בשביל שלוש שורות בהיסטוריה.

משם נסענו למחנה פלאשוב – ועל כך כבר קיבלתם דיווח מליעד אתמול.

בהמשך נסענו לכיכר המרכזית של העיר העתיקה בקראקוב שם היו לנו 3 שעות להסתובב ולהנות מיפי העיר. חוויות תשמעו מילדיכם שהסתובבו בחבורות קטנות בעיר ונהנו מהזמן החופשי והנינוח.

בערב הלכנו לבית הכנסת 'טמפל' לחגיגות שמחת תורה – על כך כתב כבר ליעד ולכן לא ארחיב.

ביום חמישי בבוקר קמנו מוקדם כדי לעזוב את קראקוב בדרך ללובלין.  היום זה היום הראשון שירד גשם וידענו שזה יכביד עלינו בנוסף לקור שחודר לעצמות....

הדרך ארוכה ומייגעת, ובדרך עשינו מספר עצירות. הראשונה – קשה במיוחד – בבורות הירי ליד טרנוב. מקום הנקרא זבילטובסקה גורא. המורים וההורים קיימו שם טקס זיכרון לזכר אלפי היהודים שנרצחו ונקברו במקום. אם אתם רוצים להרגיש טיפ טיפה את מה שחווינו, תכנסו ל YOUTUBE  ותחפשו את השיר 'יער הילדים' בביצוע יהודה דים. זהו שיר שנכתב במקום על מה שהתרחש שם.

משם המשכנו בדרכנו לעצירה השניה, ב לנצוט. שם ביקרנו בבית כנסת עתיק, לא פעיל כמובן, וגם בארמון פוטוצקי. תשאלו את ילדיכם על הסיפור המקשר בין שני המקומות – בהחלט סיפור מיוחד ומעניין.

המקום הנוסף והאחרון בו עצרנו בדרכנו ללובלין הוא בעיירה בשם מרקובה. העירה מיוחדת משום שהיו בה 140 יהודים ומתוכם התושבים הפולנים הסתירו 25. בדרך לא דרך התגלו 8 יהודים שהסתתרו בבית משפחה אחת ובה 8 נפשות וכולם הוצאו להורג בחצר הבית. למרות שכל הפולנים האחרים ראו וידעו מה יהיה ענשם אם ייתפסו כשהם מסייעים ליהודים – אף אחת מהמשפחות האחרות לא הסגירה את היהודים וכל ה 17 הנותרים שרדו את המלחמה.

הנסיעה ללובלין ערכה כ 3 שעות, והגענו ממש עייפים.

היום עומד להיות יום קשה ביותר. ביקור במחנה מיידאנק, ולאחריו ביקור בישיבת חכמי לובלין ונסיעה ארוכה (כן, עוד אחת) לורשה. שם נקיים טקס קבלת שבת.

אני חייבת לציין שהילדים נפלאים. מאד נעים לשבת ולדבר איתם, כאשר אנחנו נפגשים לפעילות בקבוצות הם מדייקים, משתפים פעולה ומשוחחים על החוויות שעוברות עליהם. אני מודה לכם על ההזדמנות שסיפקתם בידי להכיר את ילדיכם בצורה טובה יותר. אחד הדברים שדאגתי לעשות היום הוא לוודא שאחרי שעברנו את מחצית המסע (נכון שזה עבר ממש מהר?) הם עדיין מסתדרים מצויין גם עם השותפים בחדר וגם עם השכנים לספסל האוטובוס. במיוחד בנסיעות ארוכות אין זה קל להצטופף, אך אין כל תלונות ואת זה אני מעריכה בהחלט.

אני מאמינה שאכתוב שוב בערב והיום אשתדל להעלות תמונות. אתמול ניסיתי להעלות תמונות אך איכות קו התקשורת היתה כל כך ירודה שהדבר לא התאפשר. בשעה 1:30 התייאשתי והלכתי לישון.

מקווה גם שתוכלו לקבל דיווח מתלמידים כדי להתרשם ולדעת מה עובר עליהם.

שבת שלום

אסנת